זלביה תימנית

פעם, מזמן, עבדתי במקום עבודה שבו איש התחזוקה היה מביא אחת לכמה ימים תבנית אלומיניום מלאה זלביות שהכינה לו אשתו המסורה על הבוקר.

הוא היה אוכל אותן כארוחת צהריים והיתרה הונחה על הדלפק לטובת הרעבים התורנים.

מיותר לציין שהתכולה נעלמה משם בשניות מעטות, ואני לא אספר כמה מעט היינו באותו משרד וכמה רבות היו הזלביות.

מאז זה תמיד היה נראה לי שהבצק ארוך להכנה ודורש השקעה רבה. ואף פעם לא הרהבתי עוז להכין אותן.

לפני כמה חודשים, לכבוד בת המצווה של רמה ביקשנו מכל המשפחה המורחבת לשלוח לנו מתכונים שאהובים עליהם ומזכירים להם סיפור משפחתי, ואיגדנו את כולם לכדי ספר למזכרת, כל מתכון לצד הסיפור שלו.

אחד מבני הדודים שלח לנו מתכון לזלביה, שהם קיבלו משכניהם שהיו נצר לר׳ יוסף קפאח, מנהיג העדה התימנית בארץ. מתכון שהזכיר לו זכרונות מראשי חודשים בילדותו בהם אמו ז״ל היתה מכינה להם בהצלחה רבה זלביות תימניות במטבחה האשכנזי למהדרין.

ופתאום ראיתי שלא רק שזה לא מסובך, אלא שזה אחד המטוגנים הקלים והמהירים להכנה. אפילו לא חייבים מיקסר, רק מצרכים בסיסיים מאד, קערה וכף עץ. ומה עוד? לשמחתי אפשר ורצוי לאכול אותן גם בגרסה מלוחה. ומי שממש מתעקש יכול בשמחה לאכול אותן גם בגרסה מתוקה- מצופות או טבולות באבקת סוכר.

זלביה תימנית

_____________

4 כוסות קמח

1/2 1 כף שמרים

1/2 2 כוסות מים פושרים

3 כפות סוכר

1 כפית מלח

לטיגון: כוס שמן קנולה

להגשה:

לאופציה מלוחה- עגבניה מרוסקת ביצה קשה ושמנת חמוצה.

לאופציה מתוקה- אבקת סוכר.

1. בקערה גדולה מערבבים את כל החומרים לפי הסדר בעזרת כף עץ (אפשר כמובן גם במיקסר).הבצק המתקבל צריך להיות דביק מאד מאד. כמעט נוזלי אך לא ממש. אם יש צורך מוסיפים עוד מעט קמח או מעט מים לפי הצורך.

2. מכסים את הקערה ונותנים לבצק לתפוח כשעה.

3. אחרי שהבצק תפח מחממים מחבת כמה דקות על האש, ויוצקים פנימה את השמן.

4. כשהשמן חם קורצים בעזרת ידיים משומנות עיגולי בצק ומניחים אותם במחבת. כאשר הצד התחתון שחום והזלביה תפוחה, הופכים אותה בעזרת שני מזלגות.

 5. מוציאים לכלי מרופד בנייר סופג, ומביאים בחמגשית לחברים במשרד :-)