ריבת חבושים- הכי יפה בחגים

בדיוק באמצע מבול החגים המתרגש עלינו יש לי זמן לבחון את המנהגים והאוכל. לכל חג וחג יש את האוכל המסורתי האופייני לו, מראש השנה ועד סעודה מפסקת של יום כיפור. אצל המרוקאים יש ריבה אחת שנכנסת לתוקף בערב ראש השנה ותקפה עד שמחת תורה ועד בכלל. היא שבה ומופיעה גם בשמחות משפחתיות ואפילו במימונה, אם עוד נשאר ממנה משהו. זאת ריבת החבושים הנהדרת והיפה, בעלת צבע שיש רק לה, ושצובע את כל השנה במתיקות ואהבה.
לחבושים יש קטע, הם כמו תפוחים- אבל. 
ירוקים כמו תפוחים- אבל בעלי פלומה.
קשים כמו תפוחים- אבל יותר.
אחרי קילוף נראים כמו תפוחים- אבל לא.

אבל אחרי בישול........ הם לא דומים בכלום לתפוחים. הם נהיים קצת קשים ובעלי טעם מיוחד. וגולת הכותרת, הצבע..... צבע אדום עמוק ומבריק שמתקבל בזכות טריק מענין.

אז איך מכינים ריבת חבושים אדומה וריחנית?

ריבת חבושים
_________

5-6 חבושים בינוניים
כ-300 ג' סוכר
כמה מסמרי ציפורן (לא ציפורן טחון)
אם אין ציפורן- מקל קינמון
מים

שקית אורגנזה קטנה

1. מקלפים את החבושים בעזרת קולפן איכותי, זאת משימה לא קלה, הם קשים מאד ובעלי קימורים.

2. חותכים לשמיניות, מוציאים את הגרעינים ואת שני הקצוות, את הליבה משאירים. את הגרעינים והקצוות מכניסים לשקית האורגנזה.

3. מניחים בסיר ומכסים במים. מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל עוד חמש דקות עד שאפשר לנעוץ סכין בחבושים.
4. מוסיפים עוד מעט מים, את הסוכר ואת שקית האורגנזה עם הגרעינים (הגרעינים עוזרים בקרישת הריבה, אח"כ מוציאים את השקית וזורקים את הגרעינים).

5. מבשלים על אש קטנה עד שהריבה אדומה והמים והסוכר נקרשים.

 אגב, לא רוצה לבאס, אבל ההצלחה לא מובטחת, לגדולות הבשלניות המרוקאיות נהרסת לפעמים הריבה, או לא מאדימה, או נשארת רכה או מתקשה יתר על המידה. גם זאת מסורת.
מה שבטוח הוא שתהיה לכם בסוף ריבה, כי כשלא מצליחים חוזרים שוב על הנסיון עד שיוצא מושלם.

שנה טובה ושתמיד תצליח לכם הריבה!!