שידת מגירות משודרגת

מכירים את שידות המגירות הקסומות האלה שקיימות בגני הילדים? עכשיו עברו כבר לפלסטיק, אבל בימינו הן בהחלט נראו ככה, מעץ. בתור ילדה קטנה זה היה הדבר שהכי אהבתי בגן, המגירות נראו לי אינסופיות (טוב, הן היו יותר גבוהות ממני) ודמיינתי אילו אוצרות הן בטח מכילות. 
באחר צהריים אחד, בשלהי אוגוסט, ביליתי עם ילדי בגן השעשועים, ולידו היה גן ילדים שבדיוק סיימו לארגן אותו לקראת השנה החדשה.
ומה צדו עיני לפתע? את הרהיט הזה, כמעט שלם, כמעט עם כל המגירות.
גייסתי מיד את מיטב האנשים (בעלי היקר והחסון) על מנת להובילו בבטחה לבית החדש שלו. במשך כמה שנים הוא חיכה בסבלנות לתורו שהגיע, איך לא, שבועיים אחרי שילדתי את הקטנה שלי, בפרץ אדרנלין לא ברור.

החלטתי ללכת על סגנון 'אומברה', כלומר צבע מדורג, הולך ונהיה כהה. בגלל שיש הרבה מגירות זה נתן לי כר פורה ליצירה ולמימוש מלא של ה-OCD שיש שיטענו שמנהל כמה תחומים בחיי.

מה שעשיתי זה גיוון עצמי של צבע שהגיע מגוון מראש.
קניתי צבע פוליאור (האהוב עלי תמיד) שכבר גוון בצבע ירוק בקבוק שהיה לטעמי (הגוון הכי כהה בתמונה).
אחר כך התחלתי לגוון בהדרגה על ידי הוספת צבע לבן, בכל פעם עוד קצת בהתאמה עד שהגעתי לגון המדויק.
את הרגליים צבעתי בצבע זהב, וגם את העיגולים במרכז המגירות.

את החלק הפנימי ציפיתי בוושי טייפ רחב.
במשך שנה היא עמדה אצלנו בכניסה, ובעקבות שינויים שקורים כאן תכופות, הועברה לפינת המשפחה, לכן תיאלצו להסתפק בתמונה הצהצהבה הזאת, בה צילמתי מה קורה כשאני לא מספיקה לנגב אבק מהמראה (הבת שלי מזכירה לי מי המלכה בבית....)