טפנד זיתים שחורים

פורים, שנת 1991. ירושלים. אני בת תשע וחצי.
מלחמת המפרץ בשיאה, ואנחנו נדרשים ללכת לכל מקום עם מסיכת הגז בתוך קופסת הקרטון שקישטתי ברוב כישרון בטפט דמוי עץ, ועם ידית הפלסטיק השחורה והלא נוחה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני שונאת סירבול מכל סוג שהוא. ופורים הוא הרי חג הסירבול. תחפושות לא נוחות, גשם, צלופנים, ממתקים ועוגות. אין את זה ביותר מסורבל. אז בשנה הזאת דאגו לנו לפינוק כפול.

בקיצור, אי שם בפברואר 1991, ילדה קטנה לבושה שמלה אדומה (ומסורבלת) צועדת ומשלוח המנות העטוף צלופן ירוק בידה לכיוון בית אלישבע שם היא אמורה לפגוש את המדריכים והחברים ולצעוד יחד אל מסיבת הפורים הסניפית. כמובן שכחתי לציין שהרחוב היה רטוב לגמרי מגשמי הלילה והשמלה התחילה גם היא לספוג מים מהמדרכה.
אחרי צעידה של כרבע שעה מגיעה הילדה למקום המפגש המיועד, ושם המדריכה נחרדת לגלות שהילדה שכחה את הפריט החשוב והאופנתי ביותר באותם ימים- מסיכת הגז. מה עושים? הרי בכל רגע יכולה להשמע אזעקה, ואי אפשר לקחת אחריות על ילדה ללא מסיכת גז. הילדה נשלחה חזרה לביתה, עדיין מחופשת, עדיין עם המשלוח בידה, רבע שעה לכל כיוון, כדי לקחת את מסיכת הגז.
ובחזור, מבחינה הילדה פתאום באנשים תולשים את הניילון מחלונות בתיהם. בהתחלה אחד, מה שגרם לה לחשוב שכנראה השתגעו היום תושבי קטמון, ולאט לאט בכל בנין ובנין שמולו עברה התגלה אותו מחזה בדיוק- אנשים תולשים את הניילון עם המסקינג טייפ מהחלונות. מוזר ביותר, חשבה הילדה.
כעבור עוד חצי שעת הליכה, הגיעה הילדה, רטובה ומשלוח המנות המעוך בידה, ועל כתפה תלויה ה-מסיכה אל המסיבה. ושם התגלה לה שבדיוק דקה אחרי שיצאה מהבית, בתזמון מושלם של נחמן שי עם סדאם, הכריזו על לא פחות מסיומה של המלחמה!
וזאת חברים, היתה תרומתי הצנועה אם כי משמעותית לבטחון המדינה ולסיומה המהיר של המלחמה, זיכרו זאת.

אין צורך לציין שזה היה ונשאר החג השנוא עלי. 
בבגרותי אני מנסה להתנחם בעשיה וביצירה שאני אוהבת וככה החג עוד איכשהו נסבל. אבל לא תמצאו אותי מחופשת.
בשנים הראשונות שהיינו נשואים נכנסתי לטרפת משלוחי מנות, על הבוקר אפיה כדי שהכל יהיה טרי טרי, אבל למי יש זמן בבוקר להתפיח, לאפות, ולחכות. ועם כל ענייני הסעודה והבלאגן הכללי בחג הזה מי יכולה להרשות לעצמה מטבח מבולגן ומלוכלך? 
לאט לאט הבנתי מה נכון לי. אני לא אוהבת לתת משלוח גנרי של במבה וביסלי, מצד שני לא מסוגלת (ומשנה לשנה ומילד לילד עוד פחות) לעמוד בבוקר פורים להכין.
מה עושים? מצאתי את הנוסחה. 
אני מכינה משלוח עם נושא מסוים, בכל פעם משהו אחר שלא אשתעמם ושלא ישתעממו חלילה השכנים. המשלוח מבוסס על כלי נאה, ובתוכו דברים קנויים איכותיים ודבר אחד או שניים מעשה בית, אך מוכנים מראש. ההכנה מראש גורמת לי להיות בשליטה מלאה על הזמן, ואני מצליחה להגיע רגועה לחג, והכי חשוב- עם מטבח נקי ומסודר, שזה לכשעצמו כבר מרגיע ומשמח.
למשל בשנה שעברה היה משלוח איטלקי, הכנו רוטב עגבניות איכותי בצנצנת, פסטה איטלקית, עגבניות מרוסקות איטלקיות, אנשובי, ראש שום, והכל ארוז בכלי ללחם.

טפנד הוא אחד הדברים שאפשר להכין מראש, ואפילו רצוי, כי הטעמים נספגים ומתאחדים יפה אחרי קירור.
אז קבלו, זה פשוט וקל להכנה וטעים טעים! 
מדובר בממרח מרענן מזיתים שחורים שמשדרג כל כריך או קרקר יבשושי.
ההכנה קצרה ביותר וכוללת חומרים שיש כמעט בכל מזווה, ואם לא- אז במכולת הקרובה למקום מגוריכם.
טפנד הוא פתרון מעולה גם להעשרת שולחן מזנון בדקות ספורות, רק תדאגו לשים אותו ליד לחם מחמצת טוב.

טפנד זיתים שחורים
______________

2 קופסאות שימורים זיתים מושחרים
1/2 כוס שמן זית
1 שן שום קטנה
1/2 כפית חרדל חלק (לא חובה)
1/2 כפית אורגנו יבש


1. במעבד מזון עם להב המתכת מעבדים יחד את כל החומרים עד לקבלת משחה סמיכה.

2. זהו. מוכן. זה נראה כמו המשחה של פארוק מאלכס חולה אהבה, אבל תאמינו לי שזה פשוט מעולה. 

3. מכניסים לצנצנות מעוקרות (שהורתחו במים לחיסול כל בקטריה), ושומרים במקרר עד שנה.

כן, זה מנז'ט עם גומיה שם על הצנצנת. פתרון כייפי, צבעוני ומהיר לכיסוי מכסה הצנצנת מבלי לגזור בד.