ריבת משמשים קלה ומטריפה

שני זכרונות ילדות מתערבבים לי יחד השבוע, האחד קסום והשני סתם מציק אבל עדיין מצחיק.

הראשון הוא שכשהייתי בערך בת שבע, או שמונה, בערב ירושלמי אביבי אחד, אבא שלי מגיע מאוחר בערב מהעבודה עם שק יוטה ענק שקיבל מחבר מלא מלא במשמשים, ברמות בשלות שונות לפי מיקומם בשק. המטבח בדירה הירושלמית ההיא היה חום וקטן, ובזכרון שלי השק הזה מילא את הרצפה כולה, עד כדי כך שאחותי ואני לא הצלחנו לדמיין איך אמא תצליח לפלס את דרכה אל השיש כדי להכין לנו ככה שוקו מחר בבוקר. אז בבוקר הוא אכן עוד ניצב לו שם, באמצע המטבח, ובצהריים כשחזרתי מבית הספר כבר התמלא הבית צנצנות צנצנות מלאות בריבת משמשים כתמתמה וריחנית.

הזכרון השני והמציק הוא מתחילת ימי ערוץ 2 כערוץ מסחרי, בו כל הקונספט היה כל כך זר ונהדר שראינו באדיקות את כל התכניות, ובאדיקות גדולה יותר גם את הפרסומות, שנראו לנו אז מתוחכמות ומדהימות מאין כמוהן. ביחוד אחרי שנים של 'שקופית חסות' שהוקראה על ידי בעל הטון הכי מייבש שמצאו בקרב שדרני ערוץ 1. מי מאיתנו לא חלם אז להפוך לפירסומאי, המקצוע החדש שבדיוק התגלה לנו שקיים. וכך השתחל אל עולמנו גם הביטוי 'בֻּכְּרָה פִי אלמִשְׁמִשׁ' שצעקה אחת הנשים האותנטיות שנשכרו לפרסם את אריאל אולטרה. במשך חודשים אמרנו אותו בכיתה ובחבר'ה בלי שום קשר לכלום, סתם כשאגת קרב, עד שאיזה טרחן הסביר לנו את משמעות הביטוי. הפירוש אם שאלתם- מחר, בעונת המשמש. כי עונת המשמש כל כך קצרה שהיא עוברת כהרף עין, ולא נחשבת כזמן בכלל. ולכן המשמעות היא 'לא הגיוני'.

ואכן, היום ממרומי גילי וגינתי, כשעץ המשמש שלנו נתן פירות בפעם הראשונה אחרי שמונה שנים, אני יכולה להעיד שאכן העונה נמשכה יום. יום וחצי אם נהיה לארג'ים.

ביום שישי אחר הצהריים קטפנו את המסה העיקרית, וביום ראשון בבוקר נותרו לנו עוד 12 משמשים בלבד. זהו. האושר הגדול שבפרי הזה בא, מילא אותנו, והלך.

כבר בשבת נאכלו איכשהו כל המשמשים עד האחרון! מהנגלה השניה הצלחתי להציל עשרה בלבד, כדי להכין ריבה שתשאיר לנו את הטעם עוד קצת, כמה שאפשר.

הריבה עשויה משניים וחצי מרכיבים, ומוכנה בתוך חצי שעה. היא טעימה בצורה שקשה לתאר.... אז רוצו לקנות משמשים, לפני שתפספסו את העונה.

ריבת משמשים מהירה ומטריפה
____________________________


עשרה משמשים חתוכים לרבעים

400 ג' סוכר

1/4 כוס מים

מיץ מרבע לימון


1. שמים את המשמשים יחד עם הסוכר המים ומיץ הלימון בסיר (אל תעשו את הטעות שאני עשיתי, שימו בסיר עם קוטר קטן אך עם דפנות גבוהות, שלא יגלוש לכם כמו לי על כל הכיריים הנקיות....)

2. מביאים לרתיחה עדינה ומנמיכים את האש. מערבבים לעיתים קרובות מאד בעזרת כף עץ. אם הריבה מסמיכה מהר אבל עוד לא נראית מוכנה, לכבות את האש לכמה דקות עד שהריבה מפסיקה לבעבע, ולהחזיר שוב לאש נמוכה. בעיקרון תוך 20-30 דקות הריבה אמורה להיות מוכנה, המשמשים מתרככים ונהיה להם צבע ענברי עמוק, והסוכר נמס ונהיה צמיגי וכתמתם.

3. כשהריבה עדיין רותחת מעבירים לצנצנת מעוקרת (ש'שטפתם' את החלק הפנימי והמכסה שלה עם מים רותחים קודם) וסוגרים. ניתן לאכול מיד כשמתקרר.

4. טיפ חשוב- למלא את הסיר הריק מיד במים קרים, אחרת יהיה לכם קשה לנקות את שאריות הסוכר מהדפנות.